אִם לְיְקוּמִים מָקְבִּילים יֵשׁ קָצֶה
וּבֵינֵיהֶם תְּהוֹם בְּלִי גֶּשֶׁר
עָמַדתי אֶתְמוֹל עַל פִּי
הַשָּׁמַיִם הִתְנַשְּׁקוּ עִם אַדְמַת הַמְצוּקִים
גַּעַשׁ הַיָּם מִתַּחַת
הִצְטָמְרְרוּ זְרוֹעוֹת שִּׂיחֵי הַחוֹף
כְּשֶׁצְּעָקַת הָרוּחַ בְּאוֹזֶן הָאָרֶץ נִשְׁמְעָה בַּכל
עִם בְּכי הַכּוֹכָבִים
הַנְּבוֹכִים
הָאֲסוּרִים לַפִּעֲנוּחַ
איריס, השיר והצילום משגעים ממש. מעבירים עוצמות קמאיות ותחושה של מסתורין. זה מדויק ומלא הוד, אבל בלי פאתוס.
תודה דנה. הוד היא מילת קסם המתאימה להלך הנפש של אותה בועת חיים
אכן, שתי יצירות נהדרות. כל אחת עומדת בכבוד בזכות עצמה.
תודה גיורא. שבת שלום
התנאי של השיר מתחיל אבל לא נגמר. מעביר את הקצה הפתוח של התהום. והצילום הוא פתח בפני עצמו
תודה אמיר. התנאי? הסבר בבקשה
אם….. אז?
אם ליקומים יש קצה (ותהום ביניהם) – וזה עדיין לא מוכח, אלא הנחה פרטית שלי, אז עמדתי אתמול על אותו קתה, תהום מתחת ומעל… וכו', זה לא מובן?
כשאת מסבירה, כן. הצורה הרגילה היא בהשלמת התנאי בהווה או בעתיד. לכן זה לא היה לי ממש ברור – בגלל העבר (עמדתי) שבד"כ מצטרף לתנאי בטל (אילו).
צעקת הרוח עד קצה הימים. הכחול עמוק ומלא הוד.
כאב גדול מאחד ומקשר בין השיר לצילום ועדיין כל אחד לעצמו.
שולמית, הרוח צועקת, האוזן מזדעדעת, הארץ מתמלאה
ומתרוקנת
כמו יחסי שמים ירח
פעם אור, פעם חושך
פעם עלטת עננים, מחניקה או מנחמת
איזה יופי איריס
יקומים מקבילים –
מלא אפשרויות מלא דמיון
ריקי
תודה. אין כמו דמיון.. אבל המציאות יקירתי, עולה על כל דמיון. ואם תגידי איך את יודעת מה דמיון ומה מציאות, אגיד לך- לא יודעת. אולי הכל מציאות. מציאויות. מציאויות מקבילות. ואנחנו רק מפרשים: זה כן, זה לא, זה אמיתי, זה לא, זה מותר, זה אסור, זה חוקי, זה לא…
שבת שלום ריקי
הי איריס
הגבתי לך בפייסבוק
אבל פה התמונה אחרת נדמה לי אז אני מגיבה שוב
שיר נהדר וצילום נהדר כמו שכתבה דנה
ב מ ק ר ה הייתי היום לחוף הים לרגע קצר ואף אני העליתי משהו מן הים.
מירי, ראיתי את תגובתך בפייסבוק. שם אכן שמתי תמונות אחרות. הצילום הנ"ל הוא לא מהיום אלא מלפני הקיץ האחרון, זמן בו הכל נראה אחרת לגמרי
אשמח לראות מה העלית את היום מהים
איריס, הפוסט הזה מפעים, הצילום יוצר תחושה אפוקליפטית, והטקסט מוליך אל מעבר לסף הבלימה.
אולי רק שיר השירים כמו בפוסט הקודם יכול להיות הגשר בין היקומים
שבת שלום
מוישלה, צילום יכול לתעתע, כלומר להיות מורכב מחומרים כה טריוויאלים, אבל בקונטקסט מסויים להעיר בצופה את רגשותיו החבויים הפרטיים שלו, כמו אפוקליפסה..
הסתכלתי שוב על הצילום ופתאום בהלך נפש הומוריסטי הייתי כותבת לך כך: מה היית אומר אם הכחול הזה הוא זרוע מסתירה חצי עדשת מצלמה המולבשת בסוודר כחול צמרירי חורפי?
תעתועי האמנות, שעשועי היוצר, אכזריות הבורא… דרמת החיים על הבמה בידי אלוהים המשתעשע בסיטואציות מוזרות…
אבל יפה אמרת על שיר השירים. הוא תמיד גשר כמו שאהבה היא תמיד גשר. גם בגן עדן וגם בגהנום
עולים בי ציורי הציפורים שלך, איריסי, והבַּאוּנְס בַּאוּנְס. אני חרדה מגשרים על תהומות, ומעמידה על פי. קריאה חוזרת מעצימה את החוויה. שיר סערה.
מאוד יפה הניגוד בצילום בין השמים והים.
סמדרי, איזה זכרון מופלא לך, ונחמד לראות אותך בשעה הזו כאן
מפחידה העבודה בעיניי. ממש תהום בין יקומים.מרגישה את הרוח המנסה להעיף אותי לתהום.ואין במה להאחז.
לוסי יקירתי, אל נא תפחדי. אולי תקראי את מה שכתבתי למוישלה?
ועל כל מקרה העמידה היא על סך תהום ולא בתוכה ויש במה להאחז, בהחלט יש, ולנו בני האדם ניתנה היכולת למתוח את התבונה מאד רחוק, וזה גשר בפני עצמו
(והגשר הזה עשעשוי מאהבה)
איריס!
איזו הלימה מסעירה בין המילולי לחזותי.
כ"כ יפה, יקירתי.
עכשיו הכוכבים מותרים לפענוח.
שחרי, הלימה או הליכה? שניהם יפים בעיניי.
לא, עדיין לא כל הכוכבים מותרים לפענוח. ואולי טוב שכך. עלינו עוד ללמוד הרבה עד שנוכל לפענח
🙂
הו חני, הלוואי והיה סוודר… ותודה שעודדת אותי לפרסם את השיר
אז הנה יד
אם ידך ארוכה וגם שלי כזו נעשה לנו גשר (גשר צר מאד) בין העולמות, שנכנס ונצא בשלום ונעבור מצד לצד ללא פגע
איריס, הצילום נפלא והכחול באמת נראה לי גשר, יד מחבקת {סוודר כמו שכתבת למוישלה} אבל יש בו חורים שהם בעיני כמו התהום בשיר, ואני כקוראת וכצופה בתמונה עומדת איתך על סף התהום, נאחזת ביד שתעביר אותי על פניו, ובקשר לשיר כבר אמרתי לך, אותי הוא מצליח למשוך מתהומות, לתת תקוה, אבל גם מושך אותי למטה, כלומר יוצר אצלי חוויה אוטנטית בהווה
איריס,
השיר המרגש כל כך מתחבר לשיר" כיבוי אורות "של אמא שלי הכוכבים אמנם אסורים לפענוח והשמיים בצילום מעוננים ושחורים אבל בפינה מצד ימין בין החוף לשמיים בתוך הים ישנה עין אחת פקוחה מסתכלת עלי מאוד.
איריס, אם את מול המחשב העין נמצאת בצד שמאל.
שבי יקרה, אני לא מצליחה לראות את העין אבל בצד ימין אני רואה את פני אימך עם פלומת שיער לבנה ארוכה ומפוזרת לכוון שמאל…
ובאמת כשקראתי את שירה של אימך חשבתי על הקשר המצמרר..
אולי כשנמצאים על הקצה ניתן לחוות את החוויה החזקה שתארת בשירך: נשיקת המצוקים והשמיים, שאגת הגלים ובכי הכוכבים, שאינם ניתנים לפענוח יפה השיר ומלא מסתורין ,כך גם התצלום ,איריס
תודה חנה יקרה. קצה זה לאו דווקא מפחיד או שלילי, זה גם מדהים, ממנו אפשר לעוף גבוה גבוה גבוה, עמוק עמוק עמוק, מפתיע מפתיע מפתיע